החגים

וואו, המון זמן לא ביקרתי פה
החודשיים האחרונים עברו בטיל (אולי כי עבדתי שמונים שעות ביום...?) והשבועיים האחרונים אפילו יותר מהר. לא קרו המון דברים מעניינים, אבל באופן מפתיע יש דרישה לשמוע על החיים המשעממים שלי (תודה דוריאן ויעל), אז הבה נתחיל.

דבר ראשון, חדשות משמחות: השמונים שעות ביום הללו כנראה היו שוות את זה, כי קונסרן יוניברסל היו כל כך מרוצים ממני, שהם התחילו בתהליך קבלת רשיון עבודה בשבילי! זה תהליך ארוך של בערך שלושה חודשים והעבודה תהיה בחצי משרה ותתחיל (טפו טפו טפו) רק בסוף אפריל. אבל זה עבודה אמיתי, וחוקית, ואחלה כסף, ואני לא צריכה להתחתן בשביל זה

החגים
כמו שאצלנו יש את חגי תשרי, כאן יש את חג המולד וראש השנה. כמעט שבועיים של חופש ומשפחולוגיה מסועפת, עם הרבה אוכל ומסורות משפחתיות וגם קצת דת, לגיוון.
ההכנות התחילו כבר לפני שבועות, כי בממלכה המאוחדת מתכננים הכל, ושנים מראש. אז כבר בנובמבר היינו צריכים להודיע לאחות לא רק באיזה יום נגיע (לגיטימי) אלא בדיוק באיזו שעה. כמובן שהתוכניות שלנו השתנו בדרך, כי נטע התקשרה להגיד שהיא בלונדון ושהגיע הזמן שנפגש אחרי שנה שלמה, אבל האחות עמדה בזה יפה.
לקראת הנסיעות הארוכות הצפויות לנו התחדשנו באוטו חדש דנדש. האמת שאף אחד לא שאל אותנו, שבוע לפני החג חברת הליסינג הודיעה שהגיע הזמן להחליף את הרכב (שקיבלנו באוגוסט) וקיבלנו פורד פוקוס שחורה וחתיכה שהרגע יצאה מהמפעל. רק חבל שלא בנו אותה שם כמו שצריך, כי עוד באותו ערב הסתבר שיש בעיה עם ההגה כוח, והיא חזרה אחר כבוד לליסינג. במקומה קיבלנו פיאסטה כחלחלה קטנטונת והבטחה שתוך יומיים מקסימום החתיכה חוזרת אלינו – כי אנחנו צריכים רכב גדול לחגים. אבל שירות לקוחות באנגליה זה כמו שירות לקוחות במשרד ממשלתי בארץ, ואחרי אינספור טלפונים לכל העולם ואשתו, לבסוף קיבלנו את החתיכה שלנו בחזרה, יום לפני תחילת החופש.
בנימה אופטימית זו נחנו יום אחד בבית, ולמחרת העמסנו את החתיכה ואצנו ללונדון, לפגוש את נ'. אנחנו חברות מאז שהיא נולדה (ואני הייתי בת חצי שנה), רובן בלוג-דיסטנס מכיוון שמאז גיל 11 לא גרנו באותה ארץ. עכשיו היא מאושרת בברצלונה, אבל ההורים המקסימים שלה גרים בלונדון ואפילו כבר זכו לפגוש את האנגלי. אז סוף כל סוף נערכה פגישת הפסגה, הוחלפו חבויות [קערת קורנפלקס עבודת יד מנטע לאנגלי, פיינט מהאנגלי לנ' על כך שעודדה אותי לחזור ולטייל איתו] והיה שמייח. כן ירבו, במהרה בברצלונה!
מלונדון המשכנו בערפל הכבד לאֵסֶקְס, לבית האחות. חיכו לנו שם אח בוער ומחמם, עץ חג המולד מואר ומקושט וכמובן אחות, בעל ואחיין, ואבא ואמא אנגלים. חמשת הימים שבילינו שם כללו בעיקר נשנושים, אוכל, קצת שוקולד, עוד קצת נשנושים – וזה רק עד ארוחת הצהריים. עשרות המתנות הונחו מתחת לעץ בערב חג המולד, אבל נפתחו רק ביום החג עצמו בתהליך ארוך ומייגע שלקח כל היום (ואני לא מגזימה). אבל עוד לפני כן, חיכתה לנו למרגלות המיטה גרב ענקית מלאה מתנות קטנות וחמודות, כולל קלמנטינה ופני נוצץ וחדש.
שונא מתנות יחיה, אז אני כנראה אמות בגיל די צעיר, ולהלן רשימת המתנות שחיכו לי מתחת לעץ:
· מזוודת טרולי משובחת מההורים של האנגלי– גם האנגלי קיבל אחת כזאת ועכשיו יש לנו סט תואם (בעעהההה). האמת שביקשנו משהו כזה, כי אנחנו תמיד מסתובבים בשדות תעופה עם כל מיני תיקים קרועים ומליון שקיות ניילון ומרגישים כמו מהגרים לא חוקיים מארץ מתפתחת.
· צעיף משי תורכיז, עבודת יד ומטפחות אף ממרקס & ספנסר, גם מההורים של האנגלי – כי אחרי כל הצטננות אני תורמת מליון וחצי קילו טישו להתחממות כדור הארץ, שלא לדבר על האף האדום.
· חגורה מגניבה ותיק דמוי-עור מ-א-מ-ם מריצ' (האמת שאני בחרתי, אבל אסור לגלות...), וגם הבטחה לג'ינס.
· נרות ריחניים וְוָאוצ'ר עצבני לטופ-שופ מהאחות (טליה לנשום עמוק!)
גם האנגלי קיבל מליון מתנות, כולל צעיף שאני סרגתי במו ידי (!), אבל גולת הכותרת היתה סוני פלייסטיישן נייד (PSP) שהוא קיבל מהאחות, או יותר נכון מבעלה. כמובן שמאותו רגע ועד היום הזה המכשיר המסכן לא נח לרגע, והוא כבר אלוף העולם בטניס ובקריקט.

האחיין בן בין המתנות שלו

כדי שלמחרת, בוקסינג דיי, לא יהיה משעמם, המשפחה המציאה את מתנות העץ – מתנות קטנות וזולות שממתינות בסבלנות על העץ (ולא למרגלותיו), ונפתחות, שוב, בטקס ארוך ומייגע שבו כל אחד פותח מתנה אחת וכולם מחכים לו בסבלנות וקוראים קריאות התפעלות. רק כדי שתבינו במה מדובר, האבא תמיד נותן דבק סלוטייפ (לא ברור לי למה זה מצחיק, שנה אחרי שנה אחרי שנה), ריצ' קיבל כפפות גומי ומברשת לשטיפת כלים. קצת ביזארי.
ביום החמישי אמרנו יפה שלום ונסענו לפגוש את ההורים שלי בשדה התעופה של מנצ'סטר.

המשך יבוא (ועוד סיפור שאני חייבת לכם על החופשה שלנו בסקוטלנד ותמונות של סתיו וחורף)א